מפעלי חומצה גופרתית הם מתקנים כימיים העוסקים בעיקר בהפקת חומצה גופרתית מגופרית-שנושאת חומרי גלם או גז גופרית דו חמצני; המוצרים שלהם כוללים חומצה גופרתית מרוכזת תעשייתית, חומצה גופרתית בדרגת סוללה- וחומצה גופרתית מבעבעת. תהליכי הייצור שלהם מאופיינים בשימוש בחומרי גלם מאכלים מאוד ובשיעורים גבוהים של שחזור חום פסולת. תעשיית החומצה הגופרתית היא מגזר בסיסי של התעשייה הכימית, כאשר ייצור דשני פוספט משמש כצרכן הגדול ביותר שלה. מפעלים אלה יוצרים לעתים קרובות קומפלקסים משולבים עם דשן פוספט או מפעלים מתכתיים כדי למזער סיכוני תחבורה והם ממוקמים בדרך כלל ליד מרכזי צריכה.
בשנת 1949, תפוקת החומצה הגופרתית של סין הייתה רק 40,000 טון, כאשר רוב המפעלים היו במצב של סטגנציה. לאחר תקופה של התאוששות והתרחבות, הייצור גדל ל-6.61 מיליון טון עד 1978, וביססה את סין כמעצמת חומצה גופרתית מרכזית, שעמדה מאחורי ארצות הברית וברית המועצות בלבד. עד שנת 2003, התפוקה הגיעה ל-33.707 מיליון טון, עלתה על ארצות הברית כדי לתפוס את המקום הראשון בעולם. בשנת 2019, הייצור הלאומי הגיע ל-97.363 מיליון טון-מהווה 37.6% מהכלל הגלובלי-ושומר על מעמדה של סין כיצרנית המובילה בעולם. דגש מושם על שחזור חום פסולת במהלך הייצור, מה שהופך למעשה מפעלי חומצה גופרתית לאנרגיה-גם למתקנים לייצור אנרגיה. תהליך המגע הוא השיטה המשמשת בעיקר מפעלי חומצה גופרתית ברחבי העולם.