*תקן הפליטה של מזהמים לתעשיית חומצות גופרתית*, שהוצא בשנת 2005, חל על מפעלים או בתי מלאכה לייצור חומצה גופרתית בפריסה ארצית. התקן מחולק לשתי שכבות: שכבה I חלה על כל המפעלים החדשים שנבנו, בעוד שכבה II חלה על כל המפעלים הקיימים. הוא מציין כמויות וריכוזי פליטה מקסימליים המותרים עבור גזי זנב (דו-תחמוצת גופרית וערפל חומצה גופרתית), וכן ריכוזי פריקה מקסימליים וטווחי pH עבור מי שפכים (כולל תרכובות אנאורגניות כגון ארסן, פלואוריד, כספית, עופרת, קדמיום, אבץ ונחושת מוצקה, כמו גם).
עבור מפעלי חומצה גופרתית (או בתי מלאכה) המשתמשים בתהליכי טיהור-מיים, נפח מי השפכים המוזרמים לא יעלה על 15 מ"ק לטון חומצה גופרתית המיוצרת; כמו כן, השימוש בדילול כדי לעמוד בתקני פליטה אסור בהחלט. מפעלי חומצה גופרתית בעלי קיבולת שנתית של פחות מ-40,000 טון חסרי מתקני טיפול בגז-זנב היו כפופים בעבר ליעדי מעבר לפני 1986, אך נדרשו לעמוד בתקן זה מאז 1986. מפעלים המייצרים חומצה גופרתית מגזים-מתכתיים כפופים לתקנים{9} ריכוזיים{9}. נקודות הניטור לדגימה ממוקמות בכניסה של ערימת הזנב-לשחרור הגז ובמוצא הסופי של הזרמת שפכים, בהתאמה.